ענווה ואגוצנטריות 

ישנו צדק מסוים בחיים, והוא בזה שלכל אדם ניתנת ההזדמנות לראות שיש ערך בחיים, ערך שהוא גדול יותר מהערך האישי שיש לאדם על עצמו. ערך כמו נתינה, חמלה, שותפות, פרגון, ענווה. למעשה ישנם לא מעט ערכים שמעידים על כך שהמשמעות בחיים גדולה וחשובה יותר מהרווח האישי. לכל אדם ישנה ההזדמנות לראות שישנם יחסי גומלין ברמה כלשהי, שישנה הרמוניה ברמה כלשהי בחיים, ושלמעשה החשיבות העליונה של החיים נמצאת ביחסי הגומלין, בהרמוניה. לא חשוב עד כמה היא קטנה, כל עוד היא קיימת, אפשר להבין שהמשמעות החשובה ביותר נמצאת בהרמוניה, שבעצם כל החיים ברמה מסוימת שותפים לה.

אז חלק ממה שמאפשר צדק מסוים בחיים, הוא בזה שלכל אדם ישנה ההזדמנות להכיר בהרמוניה/יחסי גומלין, ולהבין ברמה מסוימת שהרווחיות בהרמוניה הזו, חשובה יותר מהרווחיות הפרטית שלו. השאלה היא, מה אתה עושה עם הידיעה הזו, שישנה חשיבות הגדולה יותר ממך כפרט. אפשר להדחיק אותה ואפילו לשכוח ממנה ואפשר לאמץ את הידיעה הזו ולהרחיב אותה, ולמעשה להפוך לגורם משפיע יותר לטובת יחסי הגומלין וההרמוניה.

איכשהו באופן טבעי, לפחות נכון לתקופה בה אנו חיים קיום, לאדם ישנה נטייה לבחור להשקיע הרבה יותר ברווחיות האישית שלו ולשים אותה למעלה בסדר העדיפויות, למרות שהמציאות כבר שיקפה לו שהרווחיות שיש ביחסי הגומלין היא גדולה ומשמעותית יותר.

ההחלטה אם לבחור להשתדל יותר לטובת הרווחיות האישית, או לטובת הרווחיות שביחסי הגומלין, היא מה שהופך את האדם לעניו יותר או אגוצנטרי יותר. האשליה שתמיד מאתגרת מחדש היא לחשוב שאם תבחר ברווחיות האישית תרוויח יותר ואם תבחר ברווחיות שביחסי הגומלין תפסיד. זו כמובן אשליה, כי ההשקעה ביחסי הגומלין, בשום צורה לא מעידה על איזושהי הזנחה של עצמך, להפך, ההבנה הריאלית יותר תמיד נמצאת במשמעות העמוקה יותר של עצמך כחלק מקבוצה. ועם ההבנה הזו אתה גם מכיר יותר בערך האישי שלך ובחשיבות שיש בהשקעה בעצמך, ולכן בסופו של דבר, תרוויח יותר גם באופן אישי, אם תבחר להשקיע ברווחיות המתקיימת ביחסי הגומלין.

אך האתגר תמיד נמצא שם, בדיוק בדרגה שמתאימה לך. תמיד תהיה האשליה שאם תבחר ברווחיות ההדדית שבהרמוניה, תפסיד. זו כמובן אשליה שנוצרת מתוך היצר האגוצנטרי. אם נפליג בדמיון בראייה מאוד אופטימית ונראה מציאות שבה כל החיים ביחסי גומלין והרמוניה, גם אז, מה שיאפשר את ההרמוניה הזו, תהיה ההשתדלות וההשקעה שכל יחיד עושה למען הקבוצה, מתוך ויתור מסוים על האשליה שהרווח האישי שלו חשוב יותר. ההתגברות על היצר האגוצנטרי, מאפשרת להעריך את הטוב. ההתגברות על היצר האגוצנטרי יכולה לבוא באופן טבעי וקל יותר, או בתחושה של "מלחמה עקובה מדם" ואפילו ייסורים קשים, תלוי בגודל האשליה שהיצר האגוצנטרי יצר - ככול שהויתור נדמה כגדול יותר, כך יהיה הקושי רב יותר להרפות מהאשליה, לעשות את ההשתדלות ולהתגבר על היצר האגוצנטרי. ככול שמתעמקת ההבנה שהרווח האישי גדול יותר דרך השתדלות למען יחסי הגומלין, ופחות דרך השתדלות ישירה לטובת הרווח האישי, אז למעשה היצר האגוצנטרי הופך פחות דומיננטי, וההתגברות עליו קלה יותר. בהחלט אפשר להגיע למצב שבו החיבור עם החיים הופך אמיתי ומשמעותי יותר, עם תחושת ביטחון ושלמות גדולים יותר המבוססים על השפעה חיובית גוברת המתקיימת בינך ובין הסביבה שלך. ועדיין, גם כאשר האגוצנטריות מתגמדת מאוד, ההערכה ההולכת וגוברת של האדם את הטוב שבחיים, תלויה בכך שיזכור בבהירות את ההבדל בין ערך החיים של 'כל אחד לעצמו' לעומת הערך האמיתי שנמצא ביחסי הגומלין המייצרים הרמוניה. אם הוא ישכח אפילו במעט את ההבדל, שוב ההתגברות על היצר האגוצנטרי תהפוך קשה ומאתגרת יותר.

העמקה והשרשה של תכונת הענווה באופי האדם, היא התהליך האין הסופי שמעניק את המשמעות והערך האמיתיים של החיים. הדרך להעמיק את תכונת הענווה, היא לנצל ככול האפשר את ההזדמנויות הניתנות לך להקשיב למציאות כפי שהיא, מבלי לנסות ליפייף אותה כדי לברוח להתמודדות עם איזשהם אתגרים, או להקצין את הכיעור שבה ואז להתלונן בלי שום פרופורציה ריאלית; להעריך את החשיבות שישנה בחברות, כנות, אמפתיה, חמלה, נתינה, שותפות, אהבה, פרגון וכל מה שבעצם מוביל ומחזק יחסי גומלין המייצרים הרמוניה; ולהמשיך ולהתמודד כנגד הפיתוי להשקיע לטובת אשליה כוחנית שהיצר האגוצנטרי מייצר, ולבחור שוב ושוב בהשקעה לטובת יחסי הגומלין.

ככול שהאגוצנטריות מתגמדת, קל יותר להתפנות להנאה מחיבור אמיתי וערכי יותר עם החיים, מתוך התחשבות גדולה יותר לעצמך, לאנשים סביבך, לבעלי חיים ולסביבה.